החלטה בתיק דנג"ץ 1340/05

1.        בפני בקשה לפטור מעירבון בסך 20,000 ש"ח שנקבע בהליך שבכותרת. עניינו של ההליך בתקנה 1(22) לתקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבתי עסק- אי תחולת השיעורים המרביים והפחתות), תשמ"ג- 1983. לפי תקנה זו, המבקשת, בעלת בית עסק בשכירות מוגנת אשר נקבע כי לא שולמו בעדו דמי מפתח, אינה כפופה עוד לשיעור המירבי הקבוע בתקנות, אלא חשופה לתביעת דמי שכירות גבוהים יותר. תביעה כזו אכן הוגשה כנגדה, ואף נתקבלה, ובגינה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית משפט זה דחה על הסף עתירה מטעם המבקשת כנגד חוקתיות התקנה האמורה בשל קיומו של סעד חליפי, ומכאן ההליך שבפנינו.

2.        המבקשת טוענת לסיכויי הליך טובים, בשל קושי ההלכה שנפסקה, אשר נטען כי היא מעוררת שאלה של פרשנות החוק המסמיך, ואשר פוגעת דווקא בשכבות החלשות. עוד נטען כי ההלכה החדשה יוצרת מצב של בזבוז זמן שיפוטי, שכן היא תבזבז את זמנם של בתי משפט בדיונים האם שולמו דמי מפתח אם לאו, בעוד התקנה מראש אינה חוקתית. המבקשת טוענת גם למצב כלכלי ובריאותי קשה, כאשר העסק המנוהל במושכר אינו מניב כל הכנסות, אלא, במקרה הטוב, מכסה את הוצאותיו. נטען כי מלבד המושכר הנדון ודירת שני חדרים צנועה, אין למבקשת כל רכוש, וילדיה הבגירים אינם יכולים לסייע בידה בהפקדת הפיקדון.

3.        המשיבה מס' 1 מותירה את שאלת העירבון לשיקול דעת בית המשפט, וזאת לאור מצבה הכלכלי של המבקשת. עם זאת, המבקשת טוענת כי סיכויי ההליך אינם גבוהים, שכן דיון נוסף הוא הליך נדיר וחריג, ובענייננו לא נפסקה הלכה חשובה וחדשה כאשר פסק כי כל עוד עומד למבקשת סעד חלופי ראוי, אין לקבל את עתירתה.

4.        המשיבה מס' 2 טוענת כי בהליך דנן לא נפסקה הלכה, וודאי שאין מדובר בהלכה חדשה או קשה. בנוסף, טענות המבקשת נושאות אופי של ערעור, ואין בהן הצדקה לקיומו של דיון נוסף. לפיכך, סיכויי ההליך אינם טובים. לעובדה זו מצטרפת גם העובדה כי המבקשת לא שילמה הוצאות משפט אשר נפסקו נגדה בשתי ערכאות. לעניין המצב הכלכלי, לא הוכח די על מנת להצדיק את הפטור: לא הוכח כי לעסק אין הכנסות, וכי הדו"ח שצורף אכן הוגש לפקיד השומה. עוד לא הוכחו לפי הנטען מצבם הכלכלי של בני משפחתה, ומצב חשבון הבנק של המבקשת בחודשים האחרונים. כן לא צויין, וכל שכן לא הוכח, כי נעשו נסיונות כלשהם לגייס את הכסף מקרב בני המשפחה וקרובים אחרים. המבקשת אף נקטה בהליכים רבים כשהיא מיוצגת על ידי עורך דין פרטי, בלא שתסביר את היכולת לממן את שירותיו. כל זאת, בהצטבר עם העובדה שאף את דמי השכירות אין המבקשת משלמת, מצדיק דחיית הבקשה.

5.        מעיון בבקשה ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אמנם נראה שמצבה של המבקשת אינו בטוב, אך המשיבה מס' 2 אכן העלתה טענות שיש בהן ממש כנגד הוכחת מצבה הכלכלי של המבקשת, בייחוד העובדה שיכולת מימון הייצוג של המבקשת לא הוסברה, וכן הטענה לפיה המבקשת אינה משלמת הוצאות שנפסקו. נוכח עובדות אלה, כמו גם נוכח סיכויי ההליך, אשר נכון אני לקבוע כי הם קלושים, אם בשל הצמצום הנוהג בבקשות מעין אלו ככלל ואם בשל דחיית העתירה על הסף בפרט, הרי שאין לקבל את הבקשה. העירבון שנקבע יופקד אפוא תוך 15 יום מעת המצאת החלטתי זו, שאם לא כן יידחה ההליך ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, ט' בסיוון התשס"ה (16.6.2005).

                                                             יגאל  מרזל, שופט

                                                                      ר ש ם 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: